ברית במבחן שינוי זהויות [פרשת וארא]
המילה לכן מורה בעברית על קשר סיבתי. איבדתי את תעודת הזהות שלי, לכן עלי ללכת למשרד הפנים ולהוציא תעודה חדשה. שכחתי להשקות את הגינה, לכן נבלו הפרחים. בפרשת וארא, מופיע שימוש מיוחד של הקשר הסיבתי הזה:
וידבר אלוהים אל משה ויאמר אליו:
אני ה'.
וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי, ושמי ה' לא נודעתי להם.
וגם הקימותי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען את ארץ מגוריהם אשר גרו בה.
וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבידים אותם ואזכור את בריתי.
לכן
אמור לבני ישראל:
אני ה'.
והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים והצלתי אתכם מעבודתם,
וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים.
ולקחתי אתכם לי לעם
והייתי לכם לאלוהים
וידעתם כי אני ה' המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים.
והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אותה לאברהם ליצחק וליעקב
ונתתי אותה לכם מורשה
אני ה'.
אילו היה כתוב – אני אלוהי אבותיכם, ולכן אגאל אתכם – היה הקשר הסיבתי מתפקד כפי שאנחנו רגילים בשפה. אבל המבנה כאן שונה. יש כאן הצבעה על פער - להם נודעתי בשם אחד – אל שדי – ואת השם בו אני נודע אליכם – הם לא ידעו. עיקרון הרצף נשבר, וזאת עילה שלא לשמור את הברית שנכרתה על ידי בעל זהות אחרת.
משל למה הדבר דומה? אדם בא אל חברו ואומר לו: אני שמואל, והברית שאתה כרתת היא עם כתריאל. האם זאת עילה לשמירת הברית או להפרתה?!
סודה של הפרשה נעוץ במעבר מחשיבה סטטית לחשיבה דינאמית. במחשב הסטטי, הברית משמעה – מכיוון שהזהות שלי נותרה כשהיתה והזהות שלך נותרה כשהיתה, הרי הברית ביננו קיימת ועלי לקיימה. אם הזהות של אחד מאיתנו השתנתה, הרי שלא הוא שכרת את הברית הקדומה, ואין הוא חייב לקיימה.
במחשב הדינאמי הלוגיקה היא שונה. שניים כרתו ברית. יום אחד מגלה אחד מבני הברית כי זהותו השתנתה, עתה אין הוא עוד מי שהיה. הוא מתבונן בבעל בריתו ורואה כי הלה נותר בזהותו הקודמת. כאן מתעוררת בו הברית והמחוייבות לגאול את חברו מהזהות הישנה ולהוביל גם אותו לזהות חדשה כי שהחיבור ביניהם יוכל להמשך.
ריבונו של עולם גילה בעצמו זהות חדשה. ארבע פעמים בקטע הוא חוזר בחדווה על הגילוי – אני ה'! לא עוד הזהות הקדומה – אל שדי, אלא זהות חדשה ומרעננת - שם ההוויה. עתה מתוככי הזהות החדשה הוא מתבונן בבני בריתו ומגלה כי הם 'תקועים', משועבדים. דווקא השינוי בזהותו מוביל את ריבונו של עולם להיחלץ לעזרתם של בני אברהם יצחק ויעקב, לחולל גם בהם שינוי זהות, להפוך אותם לבני ברית ראויים לו – בזהותו החדשה.
זיקות ויחסים בין בני אדם הם – בשפה התנ"כית – השתקפות של הזיקות והיחסים בין אלוהים לאדם. אנשים משתנים. האם שינוי שחל באחד מבעלי הברית הוא עילה להפרתה? או שמא דווקא השינוי הוא המעורר את הברית, מוביל לשינוי גם בבן הזוג לברית למען אפשר יהיה לקימה גם במצב הזהויות החדש והשונה?
המילה לכן מורה בעברית על קשר סיבתי. איבדתי את תעודת הזהות שלי, לכן עלי ללכת למשרד הפנים ולהוציא תעודה חדשה. שכחתי להשקות את הגינה, לכן נבלו הפרחים. בפרשת וארא, מופיע שימוש מיוחד של הקשר הסיבתי הזה:
וידבר אלוהים אל משה ויאמר אליו:
אני ה'.
וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי, ושמי ה' לא נודעתי להם.
וגם הקימותי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען את ארץ מגוריהם אשר גרו בה.
וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבידים אותם ואזכור את בריתי.
לכן
אמור לבני ישראל:
אני ה'.
והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים והצלתי אתכם מעבודתם,
וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים.
ולקחתי אתכם לי לעם
והייתי לכם לאלוהים
וידעתם כי אני ה' המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים.
והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אותה לאברהם ליצחק וליעקב
ונתתי אותה לכם מורשה
אני ה'.
אילו היה כתוב – אני אלוהי אבותיכם, ולכן אגאל אתכם – היה הקשר הסיבתי מתפקד כפי שאנחנו רגילים בשפה. אבל המבנה כאן שונה. יש כאן הצבעה על פער - להם נודעתי בשם אחד – אל שדי – ואת השם בו אני נודע אליכם – הם לא ידעו. עיקרון הרצף נשבר, וזאת עילה שלא לשמור את הברית שנכרתה על ידי בעל זהות אחרת.
משל למה הדבר דומה? אדם בא אל חברו ואומר לו: אני שמואל, והברית שאתה כרתת היא עם כתריאל. האם זאת עילה לשמירת הברית או להפרתה?!
סודה של הפרשה נעוץ במעבר מחשיבה סטטית לחשיבה דינאמית. במחשב הסטטי, הברית משמעה – מכיוון שהזהות שלי נותרה כשהיתה והזהות שלך נותרה כשהיתה, הרי הברית ביננו קיימת ועלי לקיימה. אם הזהות של אחד מאיתנו השתנתה, הרי שלא הוא שכרת את הברית הקדומה, ואין הוא חייב לקיימה.
במחשב הדינאמי הלוגיקה היא שונה. שניים כרתו ברית. יום אחד מגלה אחד מבני הברית כי זהותו השתנתה, עתה אין הוא עוד מי שהיה. הוא מתבונן בבעל בריתו ורואה כי הלה נותר בזהותו הקודמת. כאן מתעוררת בו הברית והמחוייבות לגאול את חברו מהזהות הישנה ולהוביל גם אותו לזהות חדשה כי שהחיבור ביניהם יוכל להמשך.
ריבונו של עולם גילה בעצמו זהות חדשה. ארבע פעמים בקטע הוא חוזר בחדווה על הגילוי – אני ה'! לא עוד הזהות הקדומה – אל שדי, אלא זהות חדשה ומרעננת - שם ההוויה. עתה מתוככי הזהות החדשה הוא מתבונן בבני בריתו ומגלה כי הם 'תקועים', משועבדים. דווקא השינוי בזהותו מוביל את ריבונו של עולם להיחלץ לעזרתם של בני אברהם יצחק ויעקב, לחולל גם בהם שינוי זהות, להפוך אותם לבני ברית ראויים לו – בזהותו החדשה.
זיקות ויחסים בין בני אדם הם – בשפה התנ"כית – השתקפות של הזיקות והיחסים בין אלוהים לאדם. אנשים משתנים. האם שינוי שחל באחד מבעלי הברית הוא עילה להפרתה? או שמא דווקא השינוי הוא המעורר את הברית, מוביל לשינוי גם בבן הזוג לברית למען אפשר יהיה לקימה גם במצב הזהויות החדש והשונה?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה