על שורשיה התודעתיים של האפליה
אפליית התלמידות בעמנואל מעוררת את זעמם של מרבית תושבי המדינה, הן מפאת העמדה המפלה והן מפאת אי קבלת סמכותו של בית המשפט. במאמר זה אתייחס לשאלה הראשונה, שאלת האפליה. יש מצבים שבהם על המדינה להכריע להתנגד לעמדת המיעוט, מכיוון שעמדתו מקעקעת את תשתית קיומה. יש מצבים אחרים בהם על הרוב לאפשר למיעוט לחיות על פי עמדותיו השונות, מכח התשתית הרעיונית של הדמוקרטיה המכירה בשונות של קבוצות ושל יחידים. האם מצב נתון שייך לקבוצה הראשונה או השניה, על כך נחלקות הדעות ונבדלים שיקולי הדעת זה מזה.
אם המצב בעמנואל מחייב כפיית המדינה את ערכיה על קבוצת המיעוט, חשוב שהוא יעשה מתוך הבנת עמדת המיעוט. קל מאוד לנצל את הכוח ולכפות את המיעוט לנהוג באופן מסויים, ולא להבין שיש כאן נקודת מבט אחרת. נציגי החרדים נוקטים בעמדות אפולוגטיות, המורות כי למעשה אין כאן אפליה. מעטים מוכנים לומר בפה מלא, יש כאן אפליה ואנחנו עומדים מאחריה. המחשבה הדמוקראטית בנויה על הנחת יסוד, כל האנשים שווים זה לזה. יש גם מחשבה אחרת. העולם התנ"כי בנוי על הנחת יסוד אחרת – בני האדם שונים זה מזה, והשונות היא בתבנית היררכית. יש כהנים לוויים וישראלים, וזה סדר חשיבותם בסולם ההיררכי. יש הבדל בין נשים לגברים, בין יהודים לשאינם יהודים, בין ילדים למשפחות נורמטיביות לבין ממזרים. יש הבדל בין מלך לנתין, בין מורה לתלמיד, בין הורים לילדיהם, וכל ההבדלים הללו מסדרים את חברי הקבוצה על פי קבוצות משנה בתבניות היררכיות. אל תוך מארג קטגוריות זה נכנסות הבחנות נוספות המסתדרות בתבנית השונות וההיררכיה: יש דתיים ויש חילונים, יש חסידים ויש מתנגדים, יש ספרדים ויש אשכנזים. סולם ההיררכיות משתנה מקבוצה לקבוצה – מקבוצת החסידים לקבוצת המתנגדים ומקבוצת הספרדים לקבוצת האשכנזים. הללו ישימו עצמם בראש הסולם ואצל חבריהם יהיה הסולם הפוך. המדובר הוא בתבניות חשיבה יישומיות. אי אפשר לכפות אדם שלא לחשוב, אסור למדינה לשאוף לכפות את המחשבה. אפשר לכפות אדם לפעול בניגוד למחשבתו, מכח היותו אזרח במדינה.
חשוב לזכור שמקורות היהדות מתמודדים עם התבנית ההיררכית, ובמקרים מסוימים מסמנים כיוון של פירוקה. חכמים במאה הראשונה, החליפו את מעמד הכהנים כמעמד המוביל את העם. מצד אחד הוחלפה היררכיה אחת בשניה, מצד שני היררכיית הכהנים היתה סגורה למשפחות כהונה והיררכיית החכמים פתוחה לכל מי שנפשו חשקה בתורה. עד כדי כך הגיעו הדברים, שרבי יוחנן אומר: "אפילו ממזר תלמיד חכם וכוהן גדול עם הארץ, ממזר תלמיד חכם קודם לכוהן גדול עם הארץ" (תלמוד ירושלמי הוריות פ"ג מח ע"ג). בכך שוברת ההיררכיה האינטלקטואלית הפתוחה גם את היררכיית האתיקה המשפחתית.
יש קולות במקורות שאפשר לשמוע בהן בת קול מערערת על ההיררכיה שבין יהודים לשאינם יהודים. כך בחזונו של ישעיהו: 'ובני הנכר הנלוים על ה' לשרתו ולאהבה את שם ה' להיות לו לעבדים, כל שומר שבת מחללו ומחזיקים בבריתי. והביאותים אל הר קודשי ושימחתים בבית תפילתי, עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי, כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים.' [ישעיהו נ"ו]. אפשר להבליט בדברי ישעיהו את ההתניה בעבודת אלוהים, ואפשר להבליט את שבירת הגבולות והפיכת המקום למקום של כל העמים.
במקורות היהדות אפשר למצוא את שני הקולות – קול ההבחנה המפלה וקול השוויון. ראוי להבין שיש אנשים שחושבים כך ויש שחושבים כך, ראוי גם לרוב לכוף עמדות יסוד על המיעוט מבלי לשלול את אפשרות החשיבה האחרת.
אפליית התלמידות בעמנואל מעוררת את זעמם של מרבית תושבי המדינה, הן מפאת העמדה המפלה והן מפאת אי קבלת סמכותו של בית המשפט. במאמר זה אתייחס לשאלה הראשונה, שאלת האפליה. יש מצבים שבהם על המדינה להכריע להתנגד לעמדת המיעוט, מכיוון שעמדתו מקעקעת את תשתית קיומה. יש מצבים אחרים בהם על הרוב לאפשר למיעוט לחיות על פי עמדותיו השונות, מכח התשתית הרעיונית של הדמוקרטיה המכירה בשונות של קבוצות ושל יחידים. האם מצב נתון שייך לקבוצה הראשונה או השניה, על כך נחלקות הדעות ונבדלים שיקולי הדעת זה מזה.
אם המצב בעמנואל מחייב כפיית המדינה את ערכיה על קבוצת המיעוט, חשוב שהוא יעשה מתוך הבנת עמדת המיעוט. קל מאוד לנצל את הכוח ולכפות את המיעוט לנהוג באופן מסויים, ולא להבין שיש כאן נקודת מבט אחרת. נציגי החרדים נוקטים בעמדות אפולוגטיות, המורות כי למעשה אין כאן אפליה. מעטים מוכנים לומר בפה מלא, יש כאן אפליה ואנחנו עומדים מאחריה. המחשבה הדמוקראטית בנויה על הנחת יסוד, כל האנשים שווים זה לזה. יש גם מחשבה אחרת. העולם התנ"כי בנוי על הנחת יסוד אחרת – בני האדם שונים זה מזה, והשונות היא בתבנית היררכית. יש כהנים לוויים וישראלים, וזה סדר חשיבותם בסולם ההיררכי. יש הבדל בין נשים לגברים, בין יהודים לשאינם יהודים, בין ילדים למשפחות נורמטיביות לבין ממזרים. יש הבדל בין מלך לנתין, בין מורה לתלמיד, בין הורים לילדיהם, וכל ההבדלים הללו מסדרים את חברי הקבוצה על פי קבוצות משנה בתבניות היררכיות. אל תוך מארג קטגוריות זה נכנסות הבחנות נוספות המסתדרות בתבנית השונות וההיררכיה: יש דתיים ויש חילונים, יש חסידים ויש מתנגדים, יש ספרדים ויש אשכנזים. סולם ההיררכיות משתנה מקבוצה לקבוצה – מקבוצת החסידים לקבוצת המתנגדים ומקבוצת הספרדים לקבוצת האשכנזים. הללו ישימו עצמם בראש הסולם ואצל חבריהם יהיה הסולם הפוך. המדובר הוא בתבניות חשיבה יישומיות. אי אפשר לכפות אדם שלא לחשוב, אסור למדינה לשאוף לכפות את המחשבה. אפשר לכפות אדם לפעול בניגוד למחשבתו, מכח היותו אזרח במדינה.
חשוב לזכור שמקורות היהדות מתמודדים עם התבנית ההיררכית, ובמקרים מסוימים מסמנים כיוון של פירוקה. חכמים במאה הראשונה, החליפו את מעמד הכהנים כמעמד המוביל את העם. מצד אחד הוחלפה היררכיה אחת בשניה, מצד שני היררכיית הכהנים היתה סגורה למשפחות כהונה והיררכיית החכמים פתוחה לכל מי שנפשו חשקה בתורה. עד כדי כך הגיעו הדברים, שרבי יוחנן אומר: "אפילו ממזר תלמיד חכם וכוהן גדול עם הארץ, ממזר תלמיד חכם קודם לכוהן גדול עם הארץ" (תלמוד ירושלמי הוריות פ"ג מח ע"ג). בכך שוברת ההיררכיה האינטלקטואלית הפתוחה גם את היררכיית האתיקה המשפחתית.
יש קולות במקורות שאפשר לשמוע בהן בת קול מערערת על ההיררכיה שבין יהודים לשאינם יהודים. כך בחזונו של ישעיהו: 'ובני הנכר הנלוים על ה' לשרתו ולאהבה את שם ה' להיות לו לעבדים, כל שומר שבת מחללו ומחזיקים בבריתי. והביאותים אל הר קודשי ושימחתים בבית תפילתי, עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי, כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים.' [ישעיהו נ"ו]. אפשר להבליט בדברי ישעיהו את ההתניה בעבודת אלוהים, ואפשר להבליט את שבירת הגבולות והפיכת המקום למקום של כל העמים.
במקורות היהדות אפשר למצוא את שני הקולות – קול ההבחנה המפלה וקול השוויון. ראוי להבין שיש אנשים שחושבים כך ויש שחושבים כך, ראוי גם לרוב לכוף עמדות יסוד על המיעוט מבלי לשלול את אפשרות החשיבה האחרת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה