[ג] תולדות של מהפכת התפילה של רבן גמליאל
רבן גמליאל הטיל לחלל את המשפט – בכל יום מתפלל אדם שמונה עשרה. רבי אליעזר הטיל אל מולו משפט נגדי – העושה תפילתו קבע, אין תפילתו תחנונים. שני המשפטים מתנגשים זה עם זה, נאבקים זה בזה. כל אחד מהם התפצל לכמה וכמה משפטים הנגזרים ממנו, במשך הדורות של החכמים.
משפטו של רבן גמליאל שהוראתו הראשונית היא כי אדם מתפלל בכל יום תפילה אחת, השתבר לשלוש תפילות אותן מתפלל האדם – תפילת השחר, תפילת המנחה ותפילת הערב. כך אומרת המשנה: תפילת השחר עד חצות... תפילת המנחה עד הערב... תפילת הערב אין לה קבע... [ברכות ד' א']. הקבע שאיננו בתפילת הערב, מזכיר לנו את המושג שיצר רבי אליעזר: העושה תפילתו קבע... אולי בהתפצלות התפילה לשלוש תפילות, נמצאה הדרך להכיל גם את קולו של רבי אליעזר. לשתי התפילות – תפילת השחר ותפילת המנחה – יש קבע [או זמן קבוע או חובה קבועה], ואילו השלישית מתאימה יותר לקולו של רבי אליעזר – אין לה קבע [או שאין לה זמן קבוע, או שהיא תפילת רשות].
רבי נחוניה בן הקנה היה מתפלל בכניסתו לבית המדרש וביציאתו תפילה קצרה.
אמרו לו: מה מקום לתפילה זו?
אמר להם: בכניסתי אני מתפלל שלא תארע תקלה על ידי, וביציאתי אני נותן הודיה על חלקי. [ברכות ד' ב'].
מה פשר השאלה 'מה מקום לתפילה זו'?
ייתכן שזאת שאלה פשוטה. רבי נחוניה התפלל תפילה לא מוכרת, וחבריו שואלים אותו למהותה. אבל ייתכן שזאת שאלה המקפלת בחובה טענה: מדוע אתה מתפלל תפילה שאיננה מן המניין? הרי חכמים קבעו שלוש תפילות. כשם שאין לפחות מהן, כך אין להוסיף עליהן.
אם האפשרות השניה היא הנכונה, הרי שכאן תולדה מעניינת של מהפכת התפילה של רבן גמליאל. לא רק שאבדה תפילת התחנונים שאין לה קבע, אלא שאם מישהו ניסה ליצור תפילה משל עצמו מעבר לתפילות הקבע, הוא נתקל בהתנגדות. רבי נחוניה ממשיך את קו המחשבה והתחושה של רבי אליעזר, ואילו האומרים לו ממשיכים את קו המחשבה והתחושה של רבן גמליאל.
רבי יהושע אומר: המהלך במקום סכנה מתפלל תפילה קצרה. [שם ד' ד'].
רבי יהושע הוא זה שניסה למתן את דברי רבן גמליאל. הוא הורה כי בכל יום מתפלל אדם... מעין שמונה עשרה. [ד' ג']. יש חובה להתפלל, יש שמונה עשרה נושאים קבועים, אך הנוסח של כל נושא פתוח. והנה, בשעת סכנה מורה רבי יהושע על תפילה קצרה, כלומר – לא תפילת שמונה עשרה. אפשר להבין את דרכיו בשתי דרכים: האחת – מפאת הסכנה, אי אפשר לחייב את האדם להיות מרוכז ולהתפלל תפילה ארוכה. השניה – בשעת סכנה התפילה היא תפילת הלב ולא תפילת חובה חיצונית. תפילת שמונה עשרה היא תפילה קבועה ולכן חיצונית, היא איננה מתאימה למצב של הסכנה.
נעיר עוד כי לדברי רבי יהושע יש המשך במשנה:
רבי יהושע אומר: המהלך במקום סכנה מתפלל תפילה קצרה.
אומר: 'הושע ה' את עמך את שארית ישראל' [ירמיה ל"א]
בכל פרשת העיבור יהיו צורכיהם לפניך
ברוך אתה ה'
שומע תפילה.
קריאה רגישה וקשובה תשאל את השאלה הבאה: האם הקטע המביא את נוסח התפילה הוא חלק מדברי רבי יהושע, או שמישהו הוסיף אותו. מצד אחד הוא מופיע כרצף לדברי רבי יהושע. מצד שני הוא לא מתאים לנוסח הקצר של דברי התנאים בכלל ובפרט בפרק הזה. מכאן עולה אפשרות כי רבי יהושע חשב שבשעת סכנה אדם מתפלל תפילה קצרה שאין לה נוסח קבוע, כל אחד מתפלל את אשר עולה על ליבו. מישהו שהפנים את מהפכת התפילה של רבן גמליאל, לא יכול היה להשלים עם עולם פתוח שכזה, ודאג לנסח את התפילה הקצרה.
מאבק הקולות בין רבן גמליאל לרבי אליעזר ממשיך ומתגלגל, בפרק הבא נעיין בעוד מגלגוליו.
רבן גמליאל הטיל לחלל את המשפט – בכל יום מתפלל אדם שמונה עשרה. רבי אליעזר הטיל אל מולו משפט נגדי – העושה תפילתו קבע, אין תפילתו תחנונים. שני המשפטים מתנגשים זה עם זה, נאבקים זה בזה. כל אחד מהם התפצל לכמה וכמה משפטים הנגזרים ממנו, במשך הדורות של החכמים.
משפטו של רבן גמליאל שהוראתו הראשונית היא כי אדם מתפלל בכל יום תפילה אחת, השתבר לשלוש תפילות אותן מתפלל האדם – תפילת השחר, תפילת המנחה ותפילת הערב. כך אומרת המשנה: תפילת השחר עד חצות... תפילת המנחה עד הערב... תפילת הערב אין לה קבע... [ברכות ד' א']. הקבע שאיננו בתפילת הערב, מזכיר לנו את המושג שיצר רבי אליעזר: העושה תפילתו קבע... אולי בהתפצלות התפילה לשלוש תפילות, נמצאה הדרך להכיל גם את קולו של רבי אליעזר. לשתי התפילות – תפילת השחר ותפילת המנחה – יש קבע [או זמן קבוע או חובה קבועה], ואילו השלישית מתאימה יותר לקולו של רבי אליעזר – אין לה קבע [או שאין לה זמן קבוע, או שהיא תפילת רשות].
רבי נחוניה בן הקנה היה מתפלל בכניסתו לבית המדרש וביציאתו תפילה קצרה.
אמרו לו: מה מקום לתפילה זו?
אמר להם: בכניסתי אני מתפלל שלא תארע תקלה על ידי, וביציאתי אני נותן הודיה על חלקי. [ברכות ד' ב'].
מה פשר השאלה 'מה מקום לתפילה זו'?
ייתכן שזאת שאלה פשוטה. רבי נחוניה התפלל תפילה לא מוכרת, וחבריו שואלים אותו למהותה. אבל ייתכן שזאת שאלה המקפלת בחובה טענה: מדוע אתה מתפלל תפילה שאיננה מן המניין? הרי חכמים קבעו שלוש תפילות. כשם שאין לפחות מהן, כך אין להוסיף עליהן.
אם האפשרות השניה היא הנכונה, הרי שכאן תולדה מעניינת של מהפכת התפילה של רבן גמליאל. לא רק שאבדה תפילת התחנונים שאין לה קבע, אלא שאם מישהו ניסה ליצור תפילה משל עצמו מעבר לתפילות הקבע, הוא נתקל בהתנגדות. רבי נחוניה ממשיך את קו המחשבה והתחושה של רבי אליעזר, ואילו האומרים לו ממשיכים את קו המחשבה והתחושה של רבן גמליאל.
רבי יהושע אומר: המהלך במקום סכנה מתפלל תפילה קצרה. [שם ד' ד'].
רבי יהושע הוא זה שניסה למתן את דברי רבן גמליאל. הוא הורה כי בכל יום מתפלל אדם... מעין שמונה עשרה. [ד' ג']. יש חובה להתפלל, יש שמונה עשרה נושאים קבועים, אך הנוסח של כל נושא פתוח. והנה, בשעת סכנה מורה רבי יהושע על תפילה קצרה, כלומר – לא תפילת שמונה עשרה. אפשר להבין את דרכיו בשתי דרכים: האחת – מפאת הסכנה, אי אפשר לחייב את האדם להיות מרוכז ולהתפלל תפילה ארוכה. השניה – בשעת סכנה התפילה היא תפילת הלב ולא תפילת חובה חיצונית. תפילת שמונה עשרה היא תפילה קבועה ולכן חיצונית, היא איננה מתאימה למצב של הסכנה.
נעיר עוד כי לדברי רבי יהושע יש המשך במשנה:
רבי יהושע אומר: המהלך במקום סכנה מתפלל תפילה קצרה.
אומר: 'הושע ה' את עמך את שארית ישראל' [ירמיה ל"א]
בכל פרשת העיבור יהיו צורכיהם לפניך
ברוך אתה ה'
שומע תפילה.
קריאה רגישה וקשובה תשאל את השאלה הבאה: האם הקטע המביא את נוסח התפילה הוא חלק מדברי רבי יהושע, או שמישהו הוסיף אותו. מצד אחד הוא מופיע כרצף לדברי רבי יהושע. מצד שני הוא לא מתאים לנוסח הקצר של דברי התנאים בכלל ובפרט בפרק הזה. מכאן עולה אפשרות כי רבי יהושע חשב שבשעת סכנה אדם מתפלל תפילה קצרה שאין לה נוסח קבוע, כל אחד מתפלל את אשר עולה על ליבו. מישהו שהפנים את מהפכת התפילה של רבן גמליאל, לא יכול היה להשלים עם עולם פתוח שכזה, ודאג לנסח את התפילה הקצרה.
מאבק הקולות בין רבן גמליאל לרבי אליעזר ממשיך ומתגלגל, בפרק הבא נעיין בעוד מגלגוליו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה