סדר ותוהו [פרשת במדבר]
פרשת במדבר היא פרשת הסדר. היא פותחת במפקד העושה סדר מספרי בשבטי ישראל, שבט שבט ומספרו ומספר הכולל את כל קבוצת מספרי השבטים .
וַיִּהְיוּ, כָּל-הַפְּקֻדִים שֵׁשׁ-מֵאוֹת אֶלֶף, וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים; וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת, וַחֲמִשִּׁים. וְהַלְוִיִּם, לְמַטֵּה אֲבֹתָם לֹא הָתְפָּקְדוּ, בְּתוֹכָם.
לאחר שימת הסדר המספרי, מופיע הסדר האדריכלי – המחנה:
אִישׁ עַל-דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם, יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: מִנֶּגֶד, סָבִיב לְאֹהֶל-מוֹעֵד יַחֲנוּ.
הסדר מופתי ומרשים, המחנה נחלק לארבע מחנות משנה ואלה סדורים סביב המשכן ומחנות הלוויים. סדר הוא עיקרון מופשט, היכול להופיע בכל מקום ובכל הקשר. אך פרשת הסדר שלנו מופיעה בהקשר מסוים, והוא הנותן לה את פשרה ומשמעה:
וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי...
המדבר בשפה התנ"כית הוא האנטי סדר הנורא.
יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר וּבְתֹהוּ יְלֵל יְשִׁמֹן. [דברים ל"ב]
המדבר הוא מקום התוהו והבוהו, כתוהו וכבוהו של בראשית קדם הבריאה העושה סדר ומבדילה בין מים למים בין זמן לזמן:
בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ. וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם; וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: יְהִי אוֹר, וַיְהִי-אוֹר. וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר, כִּי טוֹב, וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ. וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם, וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה, וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר, יוֹם אֶחָד. [בראשית א']
המדבר הוא מקום השדים והרוחות, הוא עזאזל, מקום החטא, הוא מקום האנטי סדר והאנטי טוב:
וְסָמַךְ אַהֲרֹן אֶת שְׁתֵּי יָדָו עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר הַחַי, וְהִתְוַדָּה עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶת כָּל-פִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם וְנָתַן אֹתָם עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר, וְשִׁלַּח בְּיַד-אִישׁ עִתִּי הַמִּדְבָּרָה. וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנֹתָם אֶל אֶרֶץ גְּזֵרָה, וְשִׁלַּח אֶת הַשָּׂעִיר בַּמִּדְבָּר. [ויקרא ט"ז]
מנקודת המבט הזאת – המתח בין המדבר והתוהו לבין הסדר - ניבטים באופן חדש וחד דברי הנביא ירמיהו:
ב הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלִַם לֵאמֹר, כֹּה אָמַר ה': זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר, בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה. ג קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה' רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה, כָּל אֹכְלָיו יֶאְשָׁמוּ רָעָה תָּבֹא אֲלֵיהֶם נְאֻם ה'.
ה כֹּה אָמַר ה': מַה מָּצְאוּ אֲבוֹתֵיכֶם בִּי עָוֶל כִּי רָחֲקוּ מֵעָלָי וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי הַהֶבֶל וַיֶּהְבָּלוּ? ו וְלֹא אָמְרוּ אַיֵּה ה', הַמַּעֲלֶה אֹתָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, הַמּוֹלִיךְ אֹתָנוּ בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ עֲרָבָה וְשׁוּחָה בְּאֶרֶץ צִיָּה וְצַלְמָוֶת בְּאֶרֶץ לֹא עָבַר בָּהּ אִישׁ וְלֹא-יָשַׁב אָדָם שָׁם. ז וָאָבִיא אֶתְכֶם אֶל-אֶרֶץ הַכַּרְמֶל לֶאֱכֹל פִּרְיָהּ וְטוּבָהּ, וַתָּבֹאוּ וַתְּטַמְּאוּ אֶת-אַרְצִי, וְנַחֲלָתִי שַׂמְתֶּם לְתוֹעֵבָה.
לא הַדּוֹר, אַתֶּם רְאוּ דְבַר-ה'. הֲמִדְבָּר הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל אִם אֶרֶץ מַאְפֵּלְיָה? מַדּוּעַ אָמְרוּ עַמִּי רַדְנוּ לוֹא נָבוֹא עוֹד אֵלֶיךָ? לב הֲתִשְׁכַּח בְּתוּלָה עֶדְיָהּ כַּלָּה קִשֻּׁרֶיהָ? וְעַמִּי שְׁכֵחוּנִי יָמִים אֵין מִסְפָּר. [ירמיהו ב']
בקריאה הרגילה – בקטע הראשון [מפסוק ב'] אלוהים זוכר לישראל חסד נעורים על שהלכו אחריו גם כשהיתה ההליכה כרוכה בקשיים. בקטע השני [מפסוק ה'] הוא מציג נקודת מבט הפוכה: איך שכחתם שאני הייתי עמכם בתקופה שהיתה כל כך קשה עבורכם. אך עתה יש לנו קריאה נוספת: בקטע הראשון אלוהים זוכר לישראל חסד נעורים, כיצד גם בעולם התוהו המדברי, בעולם האנטי סדר בו הנטייה היא לדבוק בשדי, ברע, בחטא – הם בחרו בסדר, בטוב, ביפה. בקטע השני הוא תמה איך עם שהכריע הכרעה שכזאת, עתה כשהם לא במדבר, כשהם ביישוב – ממלכת הסדר, דווקא עתה הם חוזרים אל התוהו אל ההבל אל הלא – יש. בקטע השלישי [מפסוק ל"א] מגיע המדבר מתיאור מקום לתואר – שגוי – של אלוהים. הֲמִדְבָּר הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל אִם אֶרֶץ מַאְפֵּלְיָה? הטועים חושבים שאלוהים הוא מדבר, הוא תוהו, הוא אנטי סדר. אבל אלוהים הוא הסדר, הוא הטוב.
הטוב והסדר אינם סטאטיים, אלא דינאמיים וחיים:
וַיַּרְא בִּלְעָם כִּי טוֹב בְּעֵינֵי ה' לְבָרֵךְ אֶת-יִשְׂרָאֵל, וְלֹא-הָלַךְ כְּפַעַם-בְּפַעַם לִקְרַאת נְחָשִׁים, וַיָּשֶׁת אֶל-הַמִּדְבָּר, פָּנָיו. וַיִּשָּׂא בִלְעָם אֶת-עֵינָיו וַיַּרְא אֶת יִשְׂרָאֵל שֹׁכֵן לִשְׁבָטָיו, וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים. וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר: נְאֻם בִּלְעָם בְּנוֹ בְעֹר, וּנְאֻם הַגֶּבֶר שְׁתֻם הָעָיִן. נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי אֵל אֲשֶׁר מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה, נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם. מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב, מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל. כִּנְחָלִים נִטָּיוּ כְּגַנֹּת עֲלֵי נָהָר, כַּאֲהָלִים נָטַע ה' כַּאֲרָזִים עֲלֵי מָיִם. יִזַּל-מַיִם מִדָּלְיָו, וְזַרְעוֹ בְּמַיִם רַבִּים...
[במדבר כ"ד]
בלעם נושא עיניו אל המדבר, רואה את מחנה ישראל ומתנבא על נחלים ונהרות. הסדר במדבר הוא חיים זורמים ושופעים, הוא מים נחל ונהר. נמצאה פרשת במדבר איננה פרשת הסדר אלא פרשת הסדר במדבר. מי שיודע את תוהו החיים ואת הכאוס ומצליח בכל זאת להשליט סדר בחייו, הוא המצליח להפוך את הישימון, את המוות, לחיים זורמים ושופעים.
פרשת במדבר היא פרשת הסדר. היא פותחת במפקד העושה סדר מספרי בשבטי ישראל, שבט שבט ומספרו ומספר הכולל את כל קבוצת מספרי השבטים .
וַיִּהְיוּ, כָּל-הַפְּקֻדִים שֵׁשׁ-מֵאוֹת אֶלֶף, וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים; וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת, וַחֲמִשִּׁים. וְהַלְוִיִּם, לְמַטֵּה אֲבֹתָם לֹא הָתְפָּקְדוּ, בְּתוֹכָם.
לאחר שימת הסדר המספרי, מופיע הסדר האדריכלי – המחנה:
אִישׁ עַל-דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם, יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: מִנֶּגֶד, סָבִיב לְאֹהֶל-מוֹעֵד יַחֲנוּ.
הסדר מופתי ומרשים, המחנה נחלק לארבע מחנות משנה ואלה סדורים סביב המשכן ומחנות הלוויים. סדר הוא עיקרון מופשט, היכול להופיע בכל מקום ובכל הקשר. אך פרשת הסדר שלנו מופיעה בהקשר מסוים, והוא הנותן לה את פשרה ומשמעה:
וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי...
המדבר בשפה התנ"כית הוא האנטי סדר הנורא.
יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר וּבְתֹהוּ יְלֵל יְשִׁמֹן. [דברים ל"ב]
המדבר הוא מקום התוהו והבוהו, כתוהו וכבוהו של בראשית קדם הבריאה העושה סדר ומבדילה בין מים למים בין זמן לזמן:
בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ. וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם; וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: יְהִי אוֹר, וַיְהִי-אוֹר. וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר, כִּי טוֹב, וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ. וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם, וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה, וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר, יוֹם אֶחָד. [בראשית א']
המדבר הוא מקום השדים והרוחות, הוא עזאזל, מקום החטא, הוא מקום האנטי סדר והאנטי טוב:
וְסָמַךְ אַהֲרֹן אֶת שְׁתֵּי יָדָו עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר הַחַי, וְהִתְוַדָּה עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶת כָּל-פִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם וְנָתַן אֹתָם עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר, וְשִׁלַּח בְּיַד-אִישׁ עִתִּי הַמִּדְבָּרָה. וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנֹתָם אֶל אֶרֶץ גְּזֵרָה, וְשִׁלַּח אֶת הַשָּׂעִיר בַּמִּדְבָּר. [ויקרא ט"ז]
מנקודת המבט הזאת – המתח בין המדבר והתוהו לבין הסדר - ניבטים באופן חדש וחד דברי הנביא ירמיהו:
ב הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלִַם לֵאמֹר, כֹּה אָמַר ה': זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר, בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה. ג קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה' רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה, כָּל אֹכְלָיו יֶאְשָׁמוּ רָעָה תָּבֹא אֲלֵיהֶם נְאֻם ה'.
ה כֹּה אָמַר ה': מַה מָּצְאוּ אֲבוֹתֵיכֶם בִּי עָוֶל כִּי רָחֲקוּ מֵעָלָי וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי הַהֶבֶל וַיֶּהְבָּלוּ? ו וְלֹא אָמְרוּ אַיֵּה ה', הַמַּעֲלֶה אֹתָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, הַמּוֹלִיךְ אֹתָנוּ בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ עֲרָבָה וְשׁוּחָה בְּאֶרֶץ צִיָּה וְצַלְמָוֶת בְּאֶרֶץ לֹא עָבַר בָּהּ אִישׁ וְלֹא-יָשַׁב אָדָם שָׁם. ז וָאָבִיא אֶתְכֶם אֶל-אֶרֶץ הַכַּרְמֶל לֶאֱכֹל פִּרְיָהּ וְטוּבָהּ, וַתָּבֹאוּ וַתְּטַמְּאוּ אֶת-אַרְצִי, וְנַחֲלָתִי שַׂמְתֶּם לְתוֹעֵבָה.
לא הַדּוֹר, אַתֶּם רְאוּ דְבַר-ה'. הֲמִדְבָּר הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל אִם אֶרֶץ מַאְפֵּלְיָה? מַדּוּעַ אָמְרוּ עַמִּי רַדְנוּ לוֹא נָבוֹא עוֹד אֵלֶיךָ? לב הֲתִשְׁכַּח בְּתוּלָה עֶדְיָהּ כַּלָּה קִשֻּׁרֶיהָ? וְעַמִּי שְׁכֵחוּנִי יָמִים אֵין מִסְפָּר. [ירמיהו ב']
בקריאה הרגילה – בקטע הראשון [מפסוק ב'] אלוהים זוכר לישראל חסד נעורים על שהלכו אחריו גם כשהיתה ההליכה כרוכה בקשיים. בקטע השני [מפסוק ה'] הוא מציג נקודת מבט הפוכה: איך שכחתם שאני הייתי עמכם בתקופה שהיתה כל כך קשה עבורכם. אך עתה יש לנו קריאה נוספת: בקטע הראשון אלוהים זוכר לישראל חסד נעורים, כיצד גם בעולם התוהו המדברי, בעולם האנטי סדר בו הנטייה היא לדבוק בשדי, ברע, בחטא – הם בחרו בסדר, בטוב, ביפה. בקטע השני הוא תמה איך עם שהכריע הכרעה שכזאת, עתה כשהם לא במדבר, כשהם ביישוב – ממלכת הסדר, דווקא עתה הם חוזרים אל התוהו אל ההבל אל הלא – יש. בקטע השלישי [מפסוק ל"א] מגיע המדבר מתיאור מקום לתואר – שגוי – של אלוהים. הֲמִדְבָּר הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל אִם אֶרֶץ מַאְפֵּלְיָה? הטועים חושבים שאלוהים הוא מדבר, הוא תוהו, הוא אנטי סדר. אבל אלוהים הוא הסדר, הוא הטוב.
הטוב והסדר אינם סטאטיים, אלא דינאמיים וחיים:
וַיַּרְא בִּלְעָם כִּי טוֹב בְּעֵינֵי ה' לְבָרֵךְ אֶת-יִשְׂרָאֵל, וְלֹא-הָלַךְ כְּפַעַם-בְּפַעַם לִקְרַאת נְחָשִׁים, וַיָּשֶׁת אֶל-הַמִּדְבָּר, פָּנָיו. וַיִּשָּׂא בִלְעָם אֶת-עֵינָיו וַיַּרְא אֶת יִשְׂרָאֵל שֹׁכֵן לִשְׁבָטָיו, וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים. וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר: נְאֻם בִּלְעָם בְּנוֹ בְעֹר, וּנְאֻם הַגֶּבֶר שְׁתֻם הָעָיִן. נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי אֵל אֲשֶׁר מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה, נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם. מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב, מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל. כִּנְחָלִים נִטָּיוּ כְּגַנֹּת עֲלֵי נָהָר, כַּאֲהָלִים נָטַע ה' כַּאֲרָזִים עֲלֵי מָיִם. יִזַּל-מַיִם מִדָּלְיָו, וְזַרְעוֹ בְּמַיִם רַבִּים...
[במדבר כ"ד]
בלעם נושא עיניו אל המדבר, רואה את מחנה ישראל ומתנבא על נחלים ונהרות. הסדר במדבר הוא חיים זורמים ושופעים, הוא מים נחל ונהר. נמצאה פרשת במדבר איננה פרשת הסדר אלא פרשת הסדר במדבר. מי שיודע את תוהו החיים ואת הכאוס ומצליח בכל זאת להשליט סדר בחייו, הוא המצליח להפוך את הישימון, את המוות, לחיים זורמים ושופעים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה