בגוף אנחנו מבינים [פרשת בהעלותך]

בגוף אנחנו מבינים [פרשת בהעלותך]

מחשבה שגורה היא כי השפה הדתית היא שפה מופשטת, ואילו השפה הגופנית החושנית היא שפה חילונית. התבוננות במקורות הדת בכלל ובמקורות היהדות בפרט מגלה תופעות מפתיעות והפוכות. הנה כך בפרשת השבוע שלנו, פרשת בהעלותך:

וַיְדַבֵּר ה', אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר: קַח אֶת הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְטִהַרְתָּ אֹתָם. וְכֹה תַעֲשֶׂה לָהֶם לְטַהֲרָם: הַזֵּה עֲלֵיהֶם מֵי חַטָּאת, וְהֶעֱבִירוּ תַעַר עַל כָּל בְּשָׂרָם, וְכִבְּסוּ בִגְדֵיהֶם וְהִטֶּהָרוּ.

מושג ה'טהרה' הוא איבר בקבוצת מושגי הדת אותם קשה מאוד לתרגם לשפה החילונית. בקבוצה זו כלולים גם מושגי ה'טומאה' וה'קדושה'. קשה מאוד לתאר בשפה החילונית מה מסמנים המושגים הללו, אך אפשר להתקרב אליהם על ידי בחינת התגובה האנושית אליהם. אחת מהדרכים להגיע אל הטהרה היא - וְהֶעֱבִירוּ תַעַר עַל כָּל בְּשָׂרָם. זהו קצה קרחון של שפה שלימה המופיעה בתנ"ך, ובה משחקים שונים ומשונים – עם השיער. המקרא גילה את כוחו הגדול של הגוף, ואת התמורות המתחוללות עם השינוי בחלק ממנו – השיער. גילוח השיער – כל השיער, מציב את האדם במצב מיוחד המתאים למצב הטהרה העלום. כך קורה גם עם המצורע, האיש שמחלת הגוף בה לקה הובילה אותו אל מחוץ למחנה:

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ: וְהוּבָא אֶל-הַכֹּהֵן... וְכִבֶּס הַמִּטַּהֵר אֶת בְּגָדָיו וְגִלַּח אֶת כָּל שְׂעָרוֹ וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָהֵר וְאַחַר יָבוֹא אֶל הַמַּחֲנֶה, וְיָשַׁב מִחוּץ לְאָהֳלוֹ שִׁבְעַת יָמִים. וְהָיָה בַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יְגַלַּח אֶת כָּל שְׂעָרוֹ, אֶת רֹאשׁוֹ וְאֶת זְקָנוֹ וְאֵת גַּבֹּת עֵינָיו וְאֶת כָּל שְׂעָרוֹ יְגַלֵּחַ, וְכִבֶּס אֶת בְּגָדָיו וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַּמַּיִם וְטָהֵר. [ויקרא י"ד]

אפשר להרגיש כי הגילוח של שיער הראש הזקן הגבות ושאר איזורי השיער מחזיר את הגוף לנקודת ראשית של צמיחה חדשה המתאימה באופן כל שהוא לשדה הטהרה.

בפרשה הקודמת, פרשת נשא, ישנן שתי פרשיות משנה בהן יש עיסוק בשיער. הפרשה הראשונה היא פרשת האישה הסוטה בה נאמר:
וְהֶעֱמִיד הַכֹּהֵן אֶת הָאִשָּׁה לִפְנֵי ה', וּפָרַע אֶת רֹאשׁ הָאִשָּׁה וְנָתַן עַל כַּפֶּיהָ אֵת מִנְחַת הַזִּכָּרוֹן מִנְחַת קְנָאֹת הִוא, וּבְיַד הַכֹּהֵן יִהְיוּ מֵי הַמָּרִים הַמְאָרְרִים.
[במדבר ה']

מיד לאחריה מופיעה פרשת הנזיר:

כָּל יְמֵי נֶדֶר נִזְרוֹ תַּעַר לֹא יַעֲבֹר עַל רֹאשׁוֹ. עַד מְלֹאת הַיָּמִם אֲשֶׁר יַזִּיר לַה', קָדֹשׁ יִהְיֶה גַּדֵּל פֶּרַע שְׂעַר רֹאשׁוֹ.

[במדבר ו']

חכמים תהו מדוע נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה, והעמידו את הנזירות כתגובה לחטא הסוטה. התבוננות דרך השיער יכולה להצביע על פנים אחרות: האישה הסוטה פורעת את הסדר, בכך היא נכנסת אל השדה המסוכן של החטא. אך פריעת הסדר יכולה להיות גם בשדה הקדושה, אולי רק על ידי פריעת הסדר אפשר להיכנס לשדה הזה. פרשת הנזיר מוציאה את הקורא משלוותו הבורגנית, מורה כי האישה הסוטה כשלה אך האלטרנטיבה של שמירת סדר תותיר את האדם בשדות משמימים של הרגל. גם שדה הנזיר הוא שדה מסוכן, כפי שבה לידי ביטוי בהליך סיום נזירותו:

וְזֹאת תּוֹרַת הַנָּזִיר: בְּיוֹם מְלֹאת יְמֵי נִזְרוֹ יָבִיא אֹתוֹ אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד. וְהִקְרִיב אֶת קָרְבָּנוֹ לַה': כֶּבֶשׂ בֶּן שְׁנָתוֹ תָמִים אֶחָד לְעֹלָה וְכַבְשָׂה אַחַת בַּת-שְׁנָתָהּ תְּמִימָה לְחַטָּאת, וְאַיִל אֶחָד תָּמִים לִשְׁלָמִים... וְגִלַּח הַנָּזִיר פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד אֶת רֹאשׁ נִזְרוֹ, וְלָקַח אֶת שְׂעַר רֹאשׁ נִזְרוֹ וְנָתַן עַל הָאֵשׁ אֲשֶׁר תַּחַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים.

[שם]

יש כאן ערבוב של שמחת העולה עם אשמת החטאת, וגילוח הזקן הפרוע: שיבה אל הסדר הבטוח. השיער הפרוע כביטוי לפריעת הסדרים המסוכנת, מופיע בסיפורו של אבשלום:

וּכְאַבְשָׁלוֹם לֹא הָיָה אִישׁ יָפֶה בְּכָל יִשְׂרָאֵל לְהַלֵּל מְאֹד. מִכַּף רַגְלוֹ וְעַד קָדְקֳדוֹ, לֹא הָיָה בוֹ מוּם. וּבְגַלְּחוֹ אֶת רֹאשׁוֹ וְהָיָה מִקֵּץ יָמִים לַיָּמִים אֲשֶׁר יְגַלֵּחַ כִּי כָבֵד עָלָיו וְגִלְּחוֹ; וְשָׁקַל אֶת שְׂעַר רֹאשׁוֹ מָאתַיִם שְׁקָלִים בְּאֶבֶן הַמֶּלֶךְ.
[שמואל ב' י"ד]

אבשלום ארך השיער והמורד, מוצא את מותו בגין שערו:

וַיִּקָּרֵא אַבְשָׁלוֹם לִפְנֵי עַבְדֵי דָוִד, וְאַבְשָׁלוֹם רֹכֵב עַל-הַפֶּרֶד וַיָּבֹא הַפֶּרֶד תַּחַת שׂוֹבֶךְ הָאֵלָה הַגְּדוֹלָה וַיֶּחֱזַק רֹאשׁוֹ בָאֵלָה וַיֻּתַּן בֵּין הַשָּׁמַיִם וּבֵין הָאָרֶץ וְהַפֶּרֶד אֲשֶׁר תַּחְתָּיו עָבָר. וַיַּרְא אִישׁ אֶחָד וַיַּגֵּד לְיוֹאָב, וַיֹּאמֶר: הִנֵּה רָאִיתִי אֶת אַבְשָׁלֹם תָּלוּי, בָּאֵלָה. וַיֹּאמֶר יוֹאָב לָאִישׁ הַמַּגִּיד לוֹ: וְהִנֵּה רָאִיתָ וּמַדּוּעַ לֹא הִכִּיתוֹ שָׁם אָרְצָה, וְעָלַי לָתֶת לְךָ עֲשָׂרָה כֶסֶף וַחֲגֹרָה אֶחָת? וַיֹּאמֶר הָאִישׁ אֶל-יוֹאָב: ולא (וְלוּא) אָנֹכִי שֹׁקֵל עַל כַּפַּי אֶלֶף כֶּסֶף לֹא אֶשְׁלַח יָדִי אֶל בֶּן הַמֶּלֶךְ, כִּי בְאָזְנֵינוּ צִוָּה הַמֶּלֶךְ, אֹתְךָ וְאֶת אֲבִישַׁי וְאֶת אִתַּי לֵאמֹר: שִׁמְרוּ מִי בַּנַּעַר בְּאַבְשָׁלוֹם. אוֹ עָשִׂיתִי בנפשו (בְנַפְשִׁי) שֶׁקֶר, וְכָל-דָּבָר לֹא יִכָּחֵד מִן הַמֶּלֶךְ, וְאַתָּה תִּתְיַצֵּב מִנֶּגֶד. וַיֹּאמֶר יוֹאָב: לֹא כֵן אֹחִילָה לְפָנֶיךָ, וַיִּקַּח שְׁלֹשָׁה שְׁבָטִים בְּכַפּוֹ וַיִּתְקָעֵם בְּלֵב אַבְשָׁלוֹם עוֹדֶנּוּ חַי בְּלֵב הָאֵלָה. [שם י"ח]

הנה כי כן, משחקי השיער – ארוך קצר, פורטים על מיתרי הנפש בין פריעה לסדר. הטהרה היא השיבה לסדר אך היא ראשית של תהליך צמיחה והתפרעות הנושק למחוזות החטא והמוות. אין חיים ללא מוות, אין טהרה ללא טומאה, אין סדר ללא פריעה.